החלטה בתיק סע"ש 47767-04-13

בפני בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה כספית לתשלום הוצאות כתנאי לקיום ההליך.

1.                המשיב, אזרח תאילנד, הגיש תביעתו כנגד המבקש ובה טען כי הועסק על ידי המבקש מיום 30.6.03 ועד ליום 11.12.08. המשיב תבע שכר מינימום, שעות נוספות, דמי כלכלה, דמי הבראה, מענק שנתי, תוספת וותק, קרן השתלמות ומלגות, קרן פנסיה, פיצויי פיטורים, עבודה ביום מנוחה והפרשיי הצמדה וריבית. סה"כ תבע המשיב סך של 202,459 ש"ח.

2.                בד בבד עם הגשת כתב הגנה הגיש המבקש בקשה כי אורה למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו, זאת מטעמים כדלקמן:

·        התביעה הינה טורדנית וקנטרנית והוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט וניסיון לעשות עושר ולא במשפט.

·        המשיב עזב את הארץ ואין לו נכסים בארץ, ולכן יהיה קשה עד בלתי אפשרי לגבות את הוצאות המשפט שיפסקו לטובת המבקש.

·    המבקש הינו חקלאי שעובד קשה למחייתו ונדרש להוצאות שאין בידו.

3.                מנגד, טען המשיב, כי המבקש לא הוכיח שהתביעה מופרכת או כי המדובר בתביעת סרק. עוד הוסיף, כי  המבקש לא טען ולא הוכיח כי המשיב משתמט מקיום חיובים וכי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת כתב תביעה זה.

                      א.          ההלכה בבית הדין הארצי קבע כי זכות עתידית של הנתבע להגן על קניינו, נסוגה מפני זכותו העכשווית המשיב לגשת לערכאות וכי עובדת היותו של התובע עובד זר המתגורר מחוץ לישראל, אינה כשלעצמה טעם מספיק בכדי לחייבו המתן ערובה.

ההיבט המשפטי

4.                תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בית המשפט רשאי " לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, אין הוראה מקבילה להוראה זו והיא אומצה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969.

5.                סוגיית הפקדת ערובה בתביעה של עובד זר נדונה במספר פסקי דין של בית הדין הארצי כאשר נקודת המוצא הייתה, כדלקמן -

"זכות הגישה לערכאות היא מזכויות היסוד הראשוניות העומדות לפרט בחברה דמוקרטית. ללא מתן אפשרות לאדם כי יהא לו יומו בבית המשפט, תישמט הקרקע תחת בסיס שיטת המשפט" (ע"ע 70/05 הרב שלמה בניזרי נ' Stefavanova, ניתן ביום 2.11.05).

6.                בית הדין הארצי הדגיש חזור ושנה את החשיבות במתן הגישה לבתי הדין במקרים של עובדים זרים, אם כי נפסק כי אין מדובר בזכות מוחלטת וכי יש לאזנה מול אינטרסים ראויים אחרים.

7.                בעניין איזון האינטרסים נקבע בפרשת קיניאנג'וי  כך:  

"עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה". (ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ' איליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פ"ד לה' 625).

8.                על מבחנים אלה חזר בית הדין הארצי בר"ע 37840-11-12 צבי בן יוסף נ' יהלומי א.שוורץ בע"מ (ניתן ביום 23.12.12), תוך שהוא מציין כי על בית הדין לברר אם העובד נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג וכי אם נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל ואם לאו, יהיו השיקולים כפי שנפסק לעיל בעניין קיניאנג'וי.

מעמדה של זכות הגישה לערכאות נדונה לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה שראו בה זכות ה"נעלה" מזכות יסוד. מנגד, קמה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס ככל שתדחה התביעה כנגדו...

באשר לתובע שהוא תושב זר שהאמנה אינה חלה עליו, נקבע בענין פתחי אבו נאסר כי במערכת המשקלות והאיזונים, במיוחד כאשר אין לתובע נכסים בישראל, ניתן משקל גדול יותר לשיקול של יכולת הנתבע להפרע הוצאותיו וזאת מבלי לשלול את זכותו של תובע לתבוע ולקבל את יומו בבית הדין. בהתאם נקבע, מפי השופטת ארד - כתוארה אז, כי כאשר האמנה לא חלה על תושב זר "יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין".

בית הדין הארצי הוסיף וקבע בענין פתחי אבו נאסר שעל בית הדין לבחון "אם קיימות אפשרויות חלופיות לחיוב בערובה כגון יכולת מימוש נכסים מעם העובד או הפקדת ערובה מטעמו בתחומי מדינת ישראל, קודם שישית עליו חובת הפקדת ערובה"; וכי בעת קביעת שיעור הערובה על בית הדין לנהוג במידתיות הנדרשת תוך התחשבות ב"שיעור ההוצאות שנהוג להטיל בתובענות ממין זו שלפניו" וכן תוך עריכת איזון "בין זכויותיו של העובד לבין חומרת הנזק שייגרם למעסיק; ולאפשרות שמא החיוב בתשלום ערובה יפגע בזכותו החוקתית של העובד לממש את זכות הגישה לבית הדין ואת הזכויות שבדין".